משהו שלמדתי בהיותי בן 24 ומלווה אותי לעיתים קרובות עד היום.
בין מלחמת העולם הראשונה לשניה, היה רב מחוזי שהיה עולה בוקר בוקר על עגלה והעגלון היה מסיעו מעיירה לעיירה ליתן שירותי דת כגון שחיטה, מילה, בר מצווה, חופה וכדומה. באחד החורפים ביום שישי בבוקר יצא לסבב שירותי דת במספר קטן של עיירות מפאת קוצר היום והצורך לשוב בערב שבת לביתו, להתרחץ ולהתלבש ולצאת לבית הכנסת לערוך התפילה,
עבר עיירה אחת ולאחריה השנייה והשלישית ואז הורה לעגלון לסוב על עקבותיו ולשוב לעיירת המחוז לקראת כניסת השבת.
מזג האויר הגשום והקשה גרם לעגלה להתנהל בעצלתיים. לקראת העלייה האחרונה לעיירה שלהם, התקשה מאד הסוס למשוך את העגלה במעלה הגבעה בבוץ הטובעני. בראות זאת העגלון, הוא קפץ מהעגלה אל תוך הבוץ והחל לדחוף את עגלה כדי לסייע לסוס ולהגיע בזמן טרם כניסת השבת.
ראה זאת הרב הנכבד, קפץ גם הוא לבוץ עם מגפיו ובגדיו הנקיים והמגוהצים והצטרף לעגלון בדחיפת העגלה. "מה לך רב נכבד" שאל העגלון והמשיך "איך יכול להיות שרב מכובד כמוך ידחוף עגלה יחד עם סוס ועם עגלון פשוט?"
רב הביט לעברו של העגלון ואמר: " אולי אדוני העגלון צודק. אבל יום אחד כאשר הסוס ינפח נשמתו ויעלה מעלה השמיימה ואני יום אחד אמות ואעלה השמיימה, יתבע אותי הסוס בבית דין של מעלה על כי בשעותיו הקשות ביותר כאשר שקע בבוץ ומיהר לעלות בגבעה לעיירה, כאשר גם העגלון קפץ מהעגלה ודחף אותה, אתה הרב ישבת בחיבוק ידיים ולא היה אכפת לך שאנחנו קורסים". הרב הוסיף ואמר לעגלון " אולי אצא זכאי במשפט אך איני רוצה כלל להשפט מול סוס"……………
יועץ זוגי מקצועי | דוד סיני